צבי רייכוורגר (1940)
כפר סבא, ישראל
בבית הורי בקייב (בריה"מ לשעבר) הייתה אווירה אומנותית – אבי היה צייר. בעקבותיו גם אחי הצעיר הלך ללמוד ציור. אני חרגתי מהעיסוק המשפחתי ולמדתי הנדסה. עם זאת, ההתעניינות בציור נשארה וגם ציירתי מדי פעם, בצבע מים בעיקר.
עליתי לישראל והתחלתי לעבוד במחקר הנדסי. כעבור זמן קצר נפגעתי בתאונת דרכים ובמשך חודשים רבים שכבתי בגבס, מרותק למיטה. אחי הצייר, שהגיע בינתיים ארצה, הביא לי צבעי פנדה ונייר והציע להעביר את הזמן בציור. ציירתי בשכיבה, מאותה זווית הראיה. באה דבורה שוקן, בעלת הגלריה בת"א, וקנתה בהפתעה את כל ציוריי...
החיים הסתדרו, המשכתי לעבוד, אך לא זנחתי את הציור. אחי, יאן ראוכוורגר, צייר ידוע בארץ, נהג לעשות לי ביקורת עבודות ועודד אותי להמשיך. לפני כשנתיים מצאתי קרש עץ מדהים, התלהבתי ממנו והחלטתי לעשות גילוף פיגורטיבי. התחלתי לחפש בספרי אומנות, בתחריטים מיצרים ונוצרים כדי להבין איך ניגשים לנושא.
מכלים ידניים פשוטים עברתי עם הזמן לכלים חשמליים עדינים, באמצעותם יכולתי להשיג תוצאות איכותיות יותר, ללטש שטחים וכ"ד. במשך השנתיים האחרונות התרכזתי בגילופים ותליתי אותם על קירות ביתי, עד שנגמר המקום. במקביל המשכתי לצייר, לפסל ולעסוק בתחריטים, הכול כתחביב, שדורש אומנם יותר ויותר זמן.
בעבודותיי אני מנסה להגיע לאקספרסיה מירבית ולהרמוניה קווית, נפחית וצבעית. נושאי ציורי – נופים וטבע דומם, נושאי הגילופים - גוף אדם בעיקר. הקרשים דקים והגילופים אינם עמוקים, כך שרק באור צידי הם מתחילים לחיות ומתמלאים בנפח ובתנועה. אינני נוהג לצבעם או לכסותם בלכה ומנצל את היופי הטבעי של העץ המחוספס או המלוטש.
